בניסוי פסיכולוגי קלאסי משנות ה- 70 של המאה קודמת, פסיכולוג בשם וולטר מישל שם על שולחן מרשמלו מול ילדים בגילאים 2-4, כל אחד בתורו בחדר לבד, והציע לו לבחור: הוא יכול ליהנות ממרשמלו בודד עכשיו או לחכות פרק זמן קצר כדי לקבל שניים.
כשהנסיין יצא מהחדר, רבים מהילדים אכלו מיד את המרשמלו (בעיקר הצעירים ביניהם), לצד זאת חלק מהילדים הצליחו לדחות את הדחף ולחכות לתגמול השווה יותר. במעקב שעשו בהמשך שנים אחר כך כאשר הילדים הפכו נערים גילה מישל שלילדים שהצליחו לדחות סיפוקים היו מספר יתרונות בהמשך על פני הילדים שפשוט לא יכלו לחכות. יתרונות שזיהה היו: יכולות לימודיות טובות יותר ופחות קשיי התנהגות.
אבל ויש אבל גדול, לאחר שנים ששוחזר אותו ניסוי עם קבוצה גדולה יותר של ילדים התברר שהיו שם משתנים אחרים שמישל לא לקח בחשבון, והפכו את התוקף של הניסוי לעומד בספק, כיום קיימת מחלוקת מחקרית בנושא.
אז מה כן ניתן לומר על דחיית סיפוקים ועל מה היא מעידה?
מהי דחיית סיפוקים ואי דחיית סיפוקים?
המונח דחיית סיפוקים מתייחס ליכולת לעכב את סיפוק הדחף המיידי, זו פעולה של התנגדות, שנובעת ממנגנון נפשי מפותח הכולל את ההבנה שאם נדחה את הסיפוק המיידי התגמול אחר כך יהיה גדול יותר. יכולת לדחיית סיפוק היא חשובה ומשמעותית לתפקוד התקין שלנו, היא מערבת יכולות של וויסות ושליטה עצמית ומצביעה על בגרות ובריאות נפשית. תינוק אינו יכול לדחות בכלל סיפוקים, זוהי יכולת שאנו מפתחים עם הזמן ומתאמנים עליה. לכולנו לפעמים יש אי דחיית סיפוקים, הכל שאלה של מינון, ועד כמה אנחנו יודעים להציב לעצמנו מטרה ולעמוד בה.
למה קשה לנו לדחות סיפוקים?
אם היכולת לשלוט בדחפים שלנו ולדחות סיפוקים היא כל כך משמעותית, למה אנשים ועל אחת כמה וכמה ילדים מתקשים לעמוד בפיתוי?
המציאות ביום יום לא תמיד מגיעה עם הבטחה חתומה שאכן התגמול בהמשך יתקיים וישתלם לי לדחות את הסיפוק. למשל במקרים של דיאטה, אם אוותר על הבראוניז מי מבטיח לי שאכן ארזה? אם אוותר על ללכת לים כדי ללמוד למבחן מי מבטיח לי שאצליח בו? חוסר הוודאות הוא שמקשה כל כך על הוויתור על תגמולים מיידיים. לכן מילת המפתח בנושא הזה היא אמון. מי שחי בתחושה פנימית של אופטימיות וסומך על עצמו ועל טבע הדברים, סביר שיחיה ברווחה גדולה יותר והיכולת שלו לדחות סיפוקים עשויה להיות טובה יותר.
דחיית סיפוקים בגילאים שונים
דחיית סיפוקים אצל מבוגרים:
לדעת איך לעכב סיפוק מיידי במאמץ לשרת מטרה שנותנת לנו סיפוק מסוג אחר עושה את כל ההבדל בהרגשה שלנו עם עצמנו ומשפיע על הדימוי העצמי. מבוגרים שיודעים לדחות סיפוקים יכולים להשפיע בצורה טובה יותר על עתידם מבחינות שונות. עם זאת, קשה למדוד את הקשר בין אותה יכולת לבין מדד האושר. בתור אדם מבוגר שאחראי על עצמו ומעשיו, עלינו לקבל החלטות רבות מדי יום אפילו הקטנות ביותר, בעידן שלנו האתגר הופך גדול יותר, הגירויים והפיתויים נמצאים במרחק יד מדי רגע (טלפון החכם ושאר המסכים) ואלה מספרים לנו על הדבר הבא ש”אנחנו חייבים לרכוש” או על המסעדה החדשה שאנחנו חייבים לבקר בה. לא פעם קורה שההורים נתקלים בעצמם בקושי לדחות סיפוקים אבל רוצים לגדל ילדים שמסוגלים לעשות זאת והדבר יוצר אצלם דיסוננס ובלבול.
דחיית סיפוקים אצל ילדים:
מנגנון דחיית הסיפוקים אצל ילדים מתפתח יחד עם היכולת לחשיבה מופשטת שמאפשרת להם לדמיין ולהבין טוב יותר את התגמול שיגיע לאחר שיצליחו לעמוד בפיתוי. אם נחזור לדיון על ניסוי המרשמלו, ככל שהילדים יכלו להמציא לעצמם אסטרטגיות התמודדות כך הצליחו לדחות את הדחף עוד ועוד, למשל חשבו על משהו אחר או שרו שירים לעצמם. הנחה שהניחו החוקרים שנוגעת לפער בתוצאות הניסוי בין אז להיום, היא שילדים כיום מקבלים חינוך המתמקד יותר בהתמודדות עם תסכול ופיתוח שליטה עצמית והדבר עזר להם לעמוד טוב יותר בפיתוי בניסוי החדש יותר. ניתן לקרוא עוד על הנושא כאן.
תרגול דחיית סיפוקים ואיפוק אצל ילדים
ככל שהילדים צעירים יותר יש להם יכולת נמוכה יותר לדחיית סיפוקים ופיתוח סבלנות. ההמתנה יוצרת אצל הילדים מתח שהם צוברים עד לנקודת שבירה בה הילד עלול להביע תסכול זעם ותוקפנות. על מנת לעזור לילדים לפתח יכולת טובה יותר לאיפוק ניתן לעזור להם לתרגל את יכולת דחיית הסיפוקים בדרכים שונות:
להכין אותם מראש לעובדה שיהיה עליהם לדחות את הסיפוק: לתת להם הערכת זמן במונחים שיוכלו לתפוס ולהבין למשל: “העוגה תהיה מוכנה כשהמחוג של השעון יהיה על מספר 6”.
לחשוף את הילדים במכוון למצבים בהם עליהם לדחות סיפוקים אבל בצורה בה בטוח יוכלו לעמוד בה. להתחיל מאתגרים קטנים, למשל המתנה של 5 דקות לממתק האהוב והבטחה שאם יצליחו להתאפק יוכלו לקבל שניים במקום אחד.
לעודד ולעזור להם למצוא הסחות דעת בזמן המתנה או כשעליהם לוותר על סיפוק שהם רוצים. זה יכול להיות בעזרת שירים או משחק ולאו דווקא בעזרת משהו חומרי אחר.
לסייע להם להתמודד טוב יותר עם תסכול, לעזור להם להבין שזה בסדר לכעוס להתאכזב ולהרגיש גם רגשות כאלה. לצד זאת, להזכיר להם שכל רגש קשה ככל שיהיה הוא בר חלוף. “מה שאתה מרגיש זה בסדר, מותר לך, זה לא נעים להרגיש ככה אבל זה עובר”.
אם אתם מתמודדים עם מצבים בהם הילדים מתקשים במיוחד בשליטה עצמית איפוק וויסות הדחפים שלהם, או פשוט רוצים לדעת לעזור לילדכם לעזור לעצמם טוב יותר ולגדול להיות מבוגרים בעלי יכולת דחיית סיפוקים טובה, נמליץ לכם לעבור הדרכת הורים מקצועית שתתן לכם את הכלים המתאימים.
השפעות של אי דחיית סיפוקים
חוסר יכולת לעכב סיפוקים משפיע על התפקוד היומיומי של האדם. אנשים עם קושי בדחיית סיפוקים מועדים יותר למשברים פיננסיים בעקבות הוצאות תכופות של כסף בלי חשיבה שקולה על ההשלכות. התנהגות קניות היא אחד הנושאים הנחקרים ביותר שמבדילים בין אנשים אימפולסיביים במיוחד לאחרים. על כך ניתן לקרוא עוד במאמר על התמכרות לקניות. בנוסף מי שמתקשה לדחות סיפוקים יכול לסבול מדחיינות בגלל שתמיד יעדיף לעסוק במשהו דחפי שמתחשק לו לעשות על פני משימה אותה עליו לבצע.
מעבר לזה, נמצא שחוסר יכולת לדחות סיפוקים קשור בקשיים ותוצאות שליליות בתחומי תפקוד בחיינו. בנוסף מומחים בתחומי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מצאו שמספר התמודדויות נפשיות קשורות בחוסר שליטה עצמית וקושי בדחיית סיפוקים, ביניהם:
- הפרעת קשב וריכוז (ADHD),
- התמכרויות כמו שימוש בסמים, אלכוהול והימורים פתולוגיים,
- הפרעות אכילה
- קלפטומניה
- טריכוטילומניה.
במחקר התגלה שלרמת האימפולסיביות יש תפקיד בולט בהבנה ואבחנה של הפרעות פסיכיאטריות שונות. חוקרים נוספים הצביעו על הקשר בין אימפולסיביות לתופעות של השמנה.
דרכי התמודדות עם אי דחיית סיפוקים
ממש כמו אצל ילדים, גם מבוגרים יכולים לעבוד על זה. דחיית סיפוקים היא “שריר” אותו אנחנו יכולים להגמיש ולפתח.
- הציבו לעצמכם מטרות קטנות שאם תעמדו בהן תגמלו את עצמכם בהתאם
- שימו לב מה קורה לכם בגוף כאשר מתעורר הדחף ותתחילו להבין את המנגנון הזה שלכם יותר לעומק- טפחו סקרנות כלפיו.
טיפול רגשי : מאפשר לנו לעשות עבודת עומק טובה של פיתוח דחיית סיפוקים. בטיפול המטפל יכול לתת לנו מטלות בית ולעזור לנו להרחיב את היכולת שלנו כל פעם קצת, להתמודד עם פיתויים ודחפים, התמכרויות וקשיים אחרים נפשיים הנובעים מקושי בדחיית סיפוקים. בין אם מדובר בילד
שירי סגי, מטפלת רגשית במכון חיבורים (עו”ס בעלת תואר שני קליני) מספרת על מקרה בקליניקה:
מטופל בשם דוד (שם בדוי) הגיע אליי כשהוא סובל מנדודי שינה (אינסומניה). הוא תיאר מצב בו הוא מקיץ כל לילה בשעה קבועה 3:00 בבוקר. זה מאד הטריד אותו והוא ביקש שאעזור לו עם זה. ניסיתי לברר איתו מה בדיוק קורה שם ב-4 לפנות בוקר כשהוא מתעורר.
דוד שיתף שהוא קם וישר לוקח ליד את הטלפון הנייד שלו, הוא סיפר שהוא מסתכל בסרטונים ומקווה שזה ירדים אותו, אך ללא הצלחה. לבסוף מה שקורה זה שהוא ישן מעט מאד שעות בלילה ונשאר ער עד הבוקר.
שירי מספרת שיחד הם נכנסו לתוך החוויה שלו וניסו להבין מה קורה לו שם, למה הוא מושיט יד מיד לנייד כשהוא קם. דוד אמר שהוא שם לב שהוא קם בבהלה וחייב להרגיע את עצמו איכשהו ולכן לוקח את הנייד מיד כשהוא קם כדי להסיח את דעתו מהבהלה, הוא לא מצליח להתאפק גם כשהוא יודע שזה לא עוזר לו לחזור לישון ולהפך. יחד המטפלת ודוד הבינו שיש כאן שני קשיים, התעוררות לתוך בהלה וחוסר היכולת לדחות את הדחף.
מה שהם עשו זה לנסות למצוא יחד דרכים אחרות להתמודד עם הבהלה, וחשבו יחד. שירי הציעה שדוד יזהה איפה החוויה הזאת קורית אצלו בגוף בזמן אמת דרך זיהוי איבר שבו היא מורגשת, הם גילו שכאשר הוא מתייחס לגוף שלו כשהוא מתעורר ומזהה איפה בגוף היא נמצאת הוא יכול לשחק איתה ולהזיז אותה ובסוף היא נרגעת ודועכת. “מתפנה” מהגוף. דוד דיווח על שיפור משמעותי, ויכולת טובה יותר להרגיע את עצמו ולהימנע בהדרגה משימוש בנייד בלילה.
לסיכום
דחיית סיפוקים היא בהחלט לא קלה ברוב המקרים, במיוחד אם אנחנו לא בטוחים אם התגמולים המבוקשים יתרחשו אי פעם. יש מחקרים לכאן או לכאן- חלקם מעידים על כך שהיכולת הזו לדחות את הרצונות המיידיים שלנו ולשאוף להשיג את המטרות ארוכות טווח עשויה להיות חלק קריטי להצלחה. וקיימות גם דעות אחרות.
מה שאפשר לומר הוא שחשוב לחיות חיים מלאים ומאוזנים ולעשות דברים במידה ומתונה ואין ספק שיכולת דחיית סיפוקים יכולה היא כלי חשוב לצורך כך. אמנם לא תמיד נוכל להתנגד לסיפוק המיידי, אבל להתנסות במספר אסטרטגיות חדשות ולעבוד על כוח הרצון שלנו בהחלט שווה את המאמץ.
במכון חיבורים לצד שירי סגי, קיימים מטפלים מקצועיים ומנוסים נוספים, בעלי מסירות ויכולת לתת לכם כלים חזקים השייכים לגישות טיפול מתקדמות שיוכלו לתרום לרווחה האישית שלכם או ילדיכם.
אל תהססו לשאול ולהתייעץ עם הצוות שלנו.
*השתתפה בעריכת המאמר: שירי סגי
MSW עובדת סוציאלית. מטפלת בגישה קוגניטיבית התנהגותית [CBT] ובגישה אינטגרטיבית.
