תסמונת שטוקהולם

על פניו, כשבני ערובה משתחררים מחוטפיהם מצופה מהם לחוש סלידה וכעס כלפי אותם חוטפים אכזריים. אך באופן פרדוקסלי, במקרים מסוימים תחושת הכעס והנקמה של הקורבן מתחלפת בתחושת הזדהות ואמפתיה כלפי שוביו, מה שעשוי להיראות לא הגיוני כלפי חוץ לאור הסיטואציה הקשה אליה הוא נקלע.

תופעה זו המכונה תסמונת שטוקהולם, נחשפה לעיני הציבור בשורה של מקרים, כאשר המקרה המוכר ביותר הוא סיפורה של פטי הרסט – הנכדה של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, אשר נחטפה על ידי כנופיה המכונה- ‘צבא השחרור הסימביונזי’ בשנת 1974 והוחזקה בשבי לאורך זמן רב. אך לא רק שפטי לא רכשה איבה כלפי שוביה, היא אף שיתפה עמם פעולה בזמן שהוחזקה בשבי וביצעה עמם שוד בנק.

מהי תסמונת שטוקהולם?

אנשים הלוקים בתסמונת שטוקהולם נוהגים להביע אמפתיה והזדהות כלפי חוטפיהם, בניגוד למצופה מהם. מצב זה מתרחש לרוב כאשר הקורבן מצוי בשבי לאורך זמן, כך שהוא לומד להכיר יותר לעומק את שוביו. כאמור, מדובר בתופעה פרדוקסלית, שכן על פניו נראה כי הקורבן אינו מבין את הכוונות הזדוניות של שוביו. אולם בפועל, תופעה זו מתרחשת מתוך צורך פסיכולוגי של הקורבן להגן על עצמו, כאשר הוא מנסה להבין את הרציונל והאידיאולוגיה שעומדים מאחורי המעשים של שוביו. כמו כן, במצבים מסוימים השבוי מפתח קשר קרוב עם חוטפיו, עד כדי התנגדות ממשית כלפי האנשים שבאים לחלץ אותו מידיהם.

תסמונת שטוקהולם אמנם מתייחסת למצב בו האדם חטוף או מוחזק בשבי בידי חבורה של אנשים, אולם לא מעט אנשים חווים מצב דומה גם ביום יום, כאשר הם נתונים תחת מערכת יחסים קשה ומתעללת, אך מתכחשים לתסמינים המעידים על כך ומפגינים תלות רבה בגורם המתעלל, בין אם מדובר במערכת יחסים רומנטית או ביחסי חברות אפלטוניים.

בנוסף, בשנים האחרונות השתרש בקרב אנשים מסוימים מהפלג הימני בישראל המושג- ‘תסמונת שטוקהולם הישראלית’, המבטא לטענתם את תחושת ההזדהות של אנשי השמאל הקיצוני בישראל עם האוכלוסייה הערבית המוסלמית הבאה לכלותם, לדבריהם.

תסמונת שטוקהולם – המקור לשם

השם ‘תסמונת שטוקהולם’ נטבע על ידי הקרימינולוג והפסיכיאטר פרופ’ נילס ביירוקט, בעקבות שוד שאירע בסניף בבנק בעיר שטוקהולם בשנת 1973. השודדים שהיו מעורבים במעשה השוד הסתבכו בשלב כלשהו בניסיון להימלט מהבנק ונלכדו בתוך כספת יחד עם מספר בני ערובה במשך 6 ימים. לאחר מכן, כאשר בני הערובה שוחררו ותיארו את שעבר עליהם, הפסיכולוגים שראיינו אותם הופתעו לשמוע כי הם אינם חשים איבה ושנאה כלפי שוביהם, אלא להפך- הקורבנות הפגינו חיבה ואמפתיה רבה כלפי אותם שודדים ואף חשו בשלב מסוים כי הם מגנים עליהם.

לעומת זאת, הזעם של הקורבנות הופנה דווקא כלפי גורמי החילוץ שהצילו אותם במפני אותם שובים.  בנוסף, אחת מבנות הערובה פיתחה רגשות רומנטיים כלפי אחד השודדים ואף התארסה לו בהמשך, לאחר ששוחררה.

בעקבות אותו מקרה חריג, מחקרים שנערכו בהמשך הראו כי לא מדובר בתגובה חד פעמית וכי בני ערובה רבים ששוחררו הפגינו רגשות דומים כלפי חוטפיהם. כך שבסופו של דבר הוחלט לקרוא לאותה תופעה  בשם – תסמונת שטוקהולם, על שם אותה עיר בה התרחש אותו מקרה חריג שעורר את סקרנותם של חוקרים ופסיכולוגים רבים.

הגורמים לתסמונת שטוקהולם

כאמור, תסמונת שטוקהולם באה לידי ביטוי ביחס אמפטי ומכיל  מצד הקורבן כלפי הגורם המתעלל, כאשר מצב זה עשוי להתפתח מכמה סיבות שונות. הנחת היסוד היא כי הקשר הרגשי כלפי השובים מתפתח לרוב כתוצאה מצורך הישרדותי הגנתי, בהנחה כי יחס מכיל וטוב עשוי להגן על הקורבן מפני פגיעה פיזית ממשית. בנוסף, לעתים מצב זה מתפתח כתוצאה מסיבות נוספות, בין אם מדובר בתחושת פחד כלפי הגורם המתעלל, תחושת סלידה ורתיעה כלפי גורמי הסיוע השונים כמו משפחה או גורמי הביטחון, ניתוק רגשי מהסיטואציה או פיתוח רגשות של תלות וכניעה כלפי הגורם המתעלל.

תסמונת שטוקהולם – תסמינים

אנשים הלוקים בתסמונת שטוקהולם מתאפיינים לרוב במספר סימפטומים בולטים המבטאים את הטראומה שעברו, כאשר לרוב מדובר בסימפטומים פוסט טראומטיים שכיחים כמו – הפרעות שינה, פלאשבקים מאותה סיטואציה קשה, חרדות וחששות וחשד כלפי הסביבה.

פיתוח הזדהות עם החוטפים, למה?

כאמור, פסיכולוגים וחוקרים רבים טוענים כי תסמונת שטוקהולם מבטאת מצב פרדוקסלי, בו השבוי מפתח הזדהות וקרבה עם אנשים אשר גזלו ממנו את חירותו. כך שעל פניו לא ברור מה מביא את אותם קורבנות לפתח מערכת יחסים מכילה ואמפטית עם חוטפיהם, גם כאשר הם אינם חווים פגיעה פיזית מצד החוטפים. עם זאת, הנחת היסוד היא כי כחלק ממנגנון ההסתגלות של נפש האדם,  מצב זה עשוי לנבוע תחילה מתוך צורך בסיסי הישרדותי, מתוך הנחה כי שיתוף פעולה מצד הקורבן ימנע תקיפה פיזית ממשית מצד המתעללים.

כמו כן, תסמונת שטוקהולם מתפתחת כאשר מדובר בפרק זמן  ממושך יחסית, כך שיש באפשרות הקורבן להכיר את מכלול התכונות של חוטפו ולנסות להבין את מניעיו. ואכן, במקרים מסוימים, הקורבן עשוי להזדהות עם מניעיו של החוטף ואף להתנגד לחילוצו, מחשש כי במהלך פעולת החילוץ הוא עשוי להיפגע, בין אם על ידי מחלציו או על ידי חוטפיו. מה שעשוי להגביר את תחושת ההזדהות של הקורבן עם מתעלליו.

תסמונת שטוקהולם בזוגיות

כאמור, כפי שתסמונת שטוקהולם מבטאת קשר פרדוקסלי בין הקורבן לחוטפיו, כך היא גם עשויה לבוא לידי ביטוי במערכות יחסים זוגיות. כאשר הקורבן סופג התעללות רגשית קשה מצד בן או בת זוגו לאורך זמן ממושך, אך במקביל מפתח קשר רגשי חזק כלפי הגורם המתעלל מתוך צורך הישרדותי בסיסי.

וכך, כפי שאנשים חטופים הלוקים בתסמונת שטוקהולם מתנגדים לפעולת החילוץ שלהם מתוך חשש מפגיעה גדולה יותר בהם ובחוטפיהם, כך גם גברים ונשים רבים הנתונים תחת מערכת יחסים מתעללת, נמנעים מלקבל עזרה מצד הסביבה והגורמים האמונים על כך, מסתירים סימנים פיזיים ונפשיים המעידים על מצוקתם ואף נוטים להגן על אותם בני זוג מתעללים בפני סביבתם הקרובה.

כמו כן, תסמונת שטוקהולם בזוגיות עשויה לבוא לידי ביטוי באמצעות תסמינים שונים כמו – פחד וחשש כלפי הסביבה ובידוד וריחוק חברתי מצד בן הזוג.

טיפול בתסמונת שטוקהולם

תסמונת שטוקהולם נחשבת קשה לטיפול, שכן בניגוד למצבים רבים בהם המטופל מודע למצבו ולצורך בשינוי תפיסתי, במקרה של תסמונת שטוקהולם, המטופל לא בהכרח מודע לאותו מנגנון פסיכולוגי הישרדותי אשר גורם לו לפתח הזדהות עם חוטפיו או מתעלליו.  כך שפעמים רבות מצבו של המטופל אף מתדרדר לאחר חילוצו, כאשר הוא כועס על שחרורו ומחליט להתנתק מסביבתו הקרובה.

במקרים אלו חשוב להפגין תמיכה והבנה מצד סביבתו הקרובה של המטופל ולהפנות אותו לטיפול פסיכולוגי מתאים, על מנת לעבד את אותה חוויה ולהפחית את הישנות התסמינים הפוסט טראומתיים אשר עשויים להתעורר כתוצאה מאותה חוויה קשה. לרוב, רצוי להיעזר בשיטות טיפול ספציפיות מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית, המיועדות לצורך טיפול בטראומה כמו – PE (טיפול בחשיפה ממושכת). כמו כן, בחלק מהמקרים, ניתן לשלב יחד עם הטיפול הפסיכולוגי גם טיפול תרופתי פסיכיאטרי, במידה והמטופל מפגין תסמינים קשים של דיכאון וחרדה המצריכים התערבות תרופתית.

סיכום

תסמונת שטוקהולם מייצרת תמונת מצב מורכבת וקשה להבנה, כאשר אדם אשר שבוי בידי חוטפים או נתון במערכת יחסים מתעללת, מביע אמפטיה כלפי אותם גורמים מתעללים מתוך מנגנון פסיכולוגי הישרדותי, מבלי שהוא מודע לכך. מצב זה עשוי להוביל להתפתחות של פוסט טראומה קשה המלווה במספר תסמינים קשים. עם זאת, תמיכה והבנה מצד סביבתו של הקורבן, כמו גם טיפול פסיכולוגי ותרופתי מותאם, עשויים לסייע לקורבן להבין את המצב אליו נקלע ולבסס לעצמו דפוסי התנהגות אדפטיביים ובריאים יותר.