איזה הורה לא מצא את עצמו עומד חסר אונים מול פעוט שכוב על הרצפה, צורח ובועט ללא שליטה? אם זה לא קרה לכם, אז החשיבו זאת כנס גלוי, כי “גיל שנתיים הנורא” כפי שהוא מכונה בתרבות שלנו (אנחנו מעדיפים לקרוא לו מאתגר) לא פוסח כמעט על אף משפחה.
מה גורם לתינוק הרך שלנו להתנהג כך עם ההתבגרות שלו? מתי זה משבר נורמטיבי ומתי צריכה להדלק נורה אדומה? למה שום דבר שאנחנו עושים לא עוזר? איך אפשר לצאת מהמשבר הזה מחוזקים ולפעול ממקום בריא?
מהו גיל שנתיים הנורא?
“גיל שנתיים הנורא” הוא מונח שהוצמד לחוויה של הורים את הפעוטות בשלב ההתפתחותי של גילאי 24 חודשים לערך (טווח שיכול להיות רחב מזה).
יש שאומרים שזהו גיל ההתבגרות הראשון, כיוון שמתינוק שתלוי בהוריו לחלוטין הפעוט מתחיל לבטא סימנים שנחווים לנו כ”מרד”: “אני רוצה לבד! אני רוצה בדרך שלי!”.
אל מול ההשתנות של ילדם הקטן, הורים רבים חווים קושי להתמודד, תסכול ואף אשמה.
שאלות רבות עולות, עד כמה לאפשר לו את מה שהוא רוצה? איך אומרים “לא” בלי שכל הבית ירעד? למה אנחנו לא מצליחים לנהל את הסיטואציה?
למרות הקושי הגדול שכרוך במעבר של ילדנו מתינוק לפעוט, מרגיעה הבנה כי מה שהוא עובר זוהי דרכו הטבעית בדרך לעיצוב האישיות שלו.
לעתים עשויה להתעורר המחשבה כי משהו לא תקין אצל ילדנו או שאנחנו לא הורים טובים מספיק, אך חשוב שנזכור כי זהו זמן שבו ילדנו מנסה לפתח עצמאות בעוד שחסרים לו כלים משמעותיים של ביטוי עצמי. הילד שלנו לא “בעייתי” או “קשה”, הוא פשוט מתקשה וזקוק לעזרה לצלוח את השלב המאתגר למען התפתחותו התקינה.
מה הופך אותו לכל כך נורא?
סביב גיל שנתיים ילדים עוברים שינויים התפתחותיים גדולים , הם לומדים מיומנויות מוטוריות גסות חדשות, כמו קפיצה וטיפוס, מפתחים מיומנויות מוטוריות עדינות, כמו חיבור חלקי לגו ושרבוט .
למעשה, סביב גיל שנתיים מפתחים הילדים כלים לעצמאות ויש להם רצון טבעי ובריא לבדוק את גבולות ה”אני” המתעצב שלהם למען גיבושו.
כלי משמעותי שיש ברשות הפעוט על מנת לפתח אישיות משל עצמו היא ההתנגדות – אם אני לא מקבל את מה שההורים מבקשים ממני וקובעים לי, אז זה ברור מאוד שיש לי רצון משלי.
הפער עשוי להופיע כשבאותו הזמן, כישוריהם הרגשיים והתקשורתיים אינם מפותחים במידה מספקת כדי לבטא את הרצונות החדשים והם לא מצליחים לתקשר באופן פשוט ויעיל את עצמם לסביבה. אי היכולת להביע את רצונותיהם וצרכיהם עלולה להיות מתסכלת לילדים, ולעתים קרובות להוביל לביטויים רגשיים קיצוניים:
בכי, כעס, התקפי זעם, צעקות, דעתנות יתר, עקשנות, שתלטנות, נטייה לווכחנות על כל דבר, שימוש בלתי פוסק ב”לא לא רוצה, אתה לא מחליט עלי, אני, לבד!!!”.
פעמים רבות הילד פשוט צועק, בוכה, רב ומתווכח מבוקר ועד ערב. השגרה עשויה להפוך לזירה, זירה של מאבק על הדברים הקטנים של היום-יום.
איך מתמודדים עם משבר גיל שנתיים?
הדבר החשוב ביותר הוא בחירת פרשנות מעצימה ומקדמת לחוויה המורכבת של “גיל שנתיים הנורא”.
מעבר מתסכול ומתחושה של כשלון, להכרה בכך שהילד שלנו מבקש לבנות את העצמי הפרטי שלו וזוהי הזדמנות מרגשת לעזור לו פתח את הבטחון העצמי שלו, לצד פיתוח קשר הורה-ילד.
זהו גיל בו האדמה הנפשית של הילד רכה ומחכה לזרעים הנכונים, כאלו שאחר כך כל החיים יצמיחו פירות מתוקים.
חמישה טיפים חשובים
קבעו גבולות ברורים
כדי למנוע בלבול מילדכם, שגם ככה מוצף מכל הרצונות החדשים, חשוב לקבוע גבולות מאד ברורים. מה מותר לעשות ומתי? למשל, חשוב לקבוע מראש שגרת שינה, באיזו שעה מתחילים ומה מתקיים בה. העקביות שבשמירה על הגבולות מהווה את המסגרת, חשוב לא לוותר על הגבול, לא משנה כמה הילד בוכה, כועס או מתוסכל.
במידה ותגיבו בכל פעם באופן שונה הילד ימשיך לבדוק את הגבולות (לדוגמה, אם כאשר הוא נוגע במשהו שאסור לו, פעם אחת תצחקו ופעם אחת תצעקו – הוא ימשיך לעשות זאת עד שיקבל תגובה אחת קבועה וברורה או שהוא יחווה בלבול).
צרו הסחות דעת
במידה וילדכם “מתעקש” שוב ושוב על רצון מסויים או מפתח התקף זעם, השתדלו להסיח את דעתו עם משהו שיכול לגרום לו לשכוח למה בכה מלכתחילה ואפילו להרגיע אותו.
לדוגמא, אפשר להסב את תשומת לבו למקום אחר, ליונה מחוץ לחלון, לספר סיפור או לתת לו משימה. כל דבר ש”יפתיע” את הילד ויקטע את ההתנהגות האוטומטית המעגלית שעולה מתוך התסכול שלו.
אם לא ניתן להסיח את דעתם, רצוי להתעלם מההתנהגות ולא להזין אותה בתשומת לב שתגרום לה לחזור.
נסו להמשיך לעסוק בשלכם או פשוט להתיישב על הרצפה ליד הילד, מבלי להגיב, רק לאפשר לו לפרוק. התנהלות זו תאפשר לו לראות שאתם רגועים כשהוא נסער ולהוות עבורו עוגן רגשי.
אל תגיבו בתוקפנות
זכרו, הילד שלכם הוא לא בעייתי או “עושה בכוונה”, הוא עובר שלב התפתחותי מורכב.
השתדלו לא לאיים, לא להרים את הקול ולא להעניש, תגובות שמגדילות את חוסר השליטה ומקצינות את הסיטואציה והחרדה שלו- אינן יעילות. כאשר הילד חש שאתם נסערים או חרדים מההתנהגות שלו זה יכול להבהיל אותו.
זכרו כי ברגעים אלו ממש ילדכם לומד מכם כיצד להגיב כאשר הוא בתסכול… כיצד אתם מגיבים כאשר אתם מתוסכלים? מה יכול לעזור לכם להרגע? נשימות? הפסקה קלה? תמיכה של ההורה השני?
השתדלו למנוע עימותים מראש
השתדלו למנוע מראש עימותים שניתן לחזות אותם, למשל: בזמנים שהילד רעב או עייף, נסו להקדים תרופה למכה. נסו להתאים את סדר היום לצרכים שלו ולוודא שהוא קבל מענה.
מתי מסתיים גיל שנתיים הנורא?
גיל שנתיים הנורא או שלב התפתחותי שמהווה הזדמנות עבור ילדכם.
בגיל זה הוא לומד לרכוש כלים לעצמאות, ואם אתם מצליחים להיות שם עבורו – הוא יכול ללמוד גם כלים לוויסות עצמי ולתקשורת של צרכים אל הסביבה.
במידה וצרכיו ההתפתחותיים נענו, סביב גיל 3 רוב הילדים חווים התייצבות.
זכרו כי למרות האתגרים, זהו תהליך טבעי שמהווה חלק מהפיכתו של התינוק לילד. מה שיחזק את הלמידה שלו להתמודד עם תסכול ועיבוד רגשות לא נעימים הוא הדרך שבה ההורים יתמכו בהם והכישורים שיקנו להם.
מתי כדאי להיעזר באיש מקצוע?
תקופת גיל “שנתיים הנורא” אינה מהווה בעיה כשלעצמה והיא חלק מההתפתחות הטבעית של ילדנו, אך לפעמים זה לא משנה כמה נתאמץ כהורים, לא נצליח להתמודד עם האתגר. זה קורה לטובים ביותר.
הקושי לא הופך אותנו להורים טובים פחות, זו יכולה להיות הזמנה עבורנו להתפתחות האישית שלנו ולרכישת כלים נוספים.
במידה וההתנהגות ה”מרד” של הילד מחמירה ואנחנו מוצאים את עצמנו מתוסכלים יותר ויותר, כדאי לפנות הדרכת הורים לקבל הכוונה וכלים.
ישנם מקרים מסוימים שמהווים “נורה אדומה” ומומלץ בהם לפנות באופן מיידי לייעוץ מקצועי:
מצבים שבהם הילד לא מצליח לתקשר באופן תקין לגילו וגם סובל מהתקפי זעם קיצוניים ושכיחים, בעיות אכילה או שינה.
כל כלי שניישם בגיל הרך, עשוי לנטוע זרעים שיניבו פירות בנפש של ילדנו וישרתו אותו בהמשך, . ויותר מכך, במקום שהקושי יצור מאבק וקרע, אפשר לנצל את ה”משבר” כדי לשפר את מערכת היחסים ביננו לבין ילדינו כדי לייצר קשר מזין וקרוב יותר.
הקשיים שניתן לקבל הדרכה לגביהם:
- בעיות שינה.
- התמודדות עם התקפי זעם.
- בעיות אכילה.
- טיפול במריבות בין אחים.
- התמודדות עם חרדות ופחדים.
- לטפל בבעיות התנהגות.
- כיצד לדבר עם הילד כדי שיקשיב מבלי לאבד עשתונות.
- לדעת מתי להתעקש ומתי לוותר.
- בעיות גמילה מחיתולים, ועוד.
לסיכום
בזמן שהתינוק המתוק גדל ומתפתח לפעוט בעל מיומנויות, עשויים ההורים להפוך לעייפים ומתוסכלים.
הילד הקטן והמתוק שהפך להיות אדם קטן בפני עצמו, דורש “לבד” ומתעקש להפגין את היכולות החדשות שלו.
הורים רבים מוצאים את עצמם חסרי אונים מול פעוט שרוצה הכל לבד, מתנגד לסמכות, בוכה הרבה וחווה התקפי זעם קשים.
חשוב לזכור כי הפעוט אינו “עושה דווקא” ואין שום דבר תקול בהתנהלות שלו, אלא כי הוא חווה את עצמו כמסוגל יותר ורוצה לבטא את יכולתו העצמאיות, לצד קושי לבטא את הצרכים שלו מילולית.
התסכול של הפעוט שנובע מהפער בהתפתחות שלו לבין המוגבלות התקשורתית דוחף אותו להגיב בבכי ובצעקות.
סביב גיל שנתיים עובר הילד קפיצה התפתחותית משמעותית מהיותו חסר אונים וחסר יכולות לישות עצמאית יותר.
בעזרת מודעות וכלים נכונים, יכולים ההורים להפוך את השלב הזה למיטיב ופורה, בו הפעוט ירכוש כלים להמשך חייו.
הורים המתקשים להתמודד עם התנהגות הפעוט מוזמנים להדרכת הורים מקצועית של צוות מטפלים מיומן.
