לילה לפני המבחן ונעם מאמינה שהיא למדה את החומר היטב. היא מנסה להרגיע את עצמה שיהיה בסדר, אבל בפועל, המחשבות טורדות את מנוחתה, ואם לא תרדם בקרוב, שום דבר לא יעזור לה להתגבר על העייפות מחר. בבוקר כשהשעון מצלצל, היא לא זוכרת כמה זמן לקח עד שנרדמה, אבל היא יודעת שזה לקח זמן רב, ושעכשיו היא עייפה ולחוצה. היא קמה מהמיטה בקושי רב ושמה לב כי ידיה רועדות ופיה יבש. “אני חייבת להצליח היום!” היא ממלמלת לעצמה אבל כבר יודעת שסיכוייה קלושים.
כולם חוששים מכשלון ומעדיפים הצלחה. אבל אצל אנשים שמתמודדים מפחד מכשלון – אתלופוביה – הפחד יכול להיות עז ומשתק.
הפחד מכשלון יכול להיות סביב נושאים רבים – לימודים, קריירה, זוגיות יחסי מין ולפעמים הוא כל-כך גדול, שעשוי למנוע מאתנו מלהתנסות באותם דברים שמפחיד אותנו להיכשל בהם. הבעיה היא שאם לא ננסה, לעולם גם לא נצליח. למרבה השמחה, קיימים טיפולים שיכולים לעזור לכם לצאת מהמעגל הפאסיבי וליצור תנועה חדשה בחייכם.
מהו חרדה מכישלון?
פחד מכשלון הינו תגובה קיצונית יחסית למצבים שבהם אנחנו עלולים להכשל בפעולה מסויימת. התסמינים הרגשיים יהיו של פוביה או של חרדה ויתאפיינו לפעמים בכמיהה עזה להמנע מהסיטואציה או לברוח ממנה, בתחושה של ניתוק ושל חוסר אונים. כמו הפרעות חרדה ופאניקה אחרות, יכולים להיות גם תסמינים גופניים כמו, דפיקות לב, רעד, קושי לנשום או קצב נשימה מהיר, גלי חום או קור וכאב בחזה.
למה הכישלון כל כך מפחיד?
כשלון הוא חלק מהחיים. אם לוקחים חלק פעיל בחיים אי אפשר להמנע לחלוטין מכשלונות. כאשר הדימוי העצמי שלנו נמוך, הכשלון יכול להיות גורם מאיים שעלול להוריד אותנו אפילו יותר למטה. לפעמים, אנחנו מייחסים חשיבות רבה לנושאים מסויימים, כמו להצלחה בקריירה או בלימודים. ייחוס חשיבות שכזה עשוי להוציא אותנו מפרופורציה.
הפסיכולוג אהרון בק, אבי שיטת הטיפול הקוגניטיבי, טען שהרגשות שלנו מושפעים מהמחשבות שלנו. כלומר, שביחס לאותו האירוע אנחנו יכולים לחוות רגש חיובי או רגש שלילי ושטיבו יקבע על ידי המחשבות שלנו. הוא דיבר בהקשר זה על “המשולש הקוגנטיבי”: מחשבות לגבי העצמי, העולם והעתיד.
אם נעם, הסטודנטית מהדוגמה שלנו, מאמינה כי היא “חייבת שהעתיד שלה יהיה סלול” (מחשבה לגבי העצמי), כי “רק למציינים העתיד סלול” (מחשבה לגבי העתיד) ולכן “אם אני לא אצליח בכל המבחנים, העתיד שלי לוט בערפל” (מחשבה לגבי העתיד), המחשבות האלה ישפיעו מן הסתם על האופן שבו היא תרגיש לפני המבחן. אפשר להבין שרצף מחשבות שכזה יגביר את החרדה מפני הכשלון, משום שנעם תולה את כל תקוותיה על הצלחה הלימודים, בזמן שיש עוד משתנים רבים שיכולים להשפיע על העתיד שלה.
מאפיין קוגניטיבי נוסף, שעשוי להשפיע על מידת החרדה, הינה הנטיה לחשוב בצורה מוחלטת ונוקשה: “תמיד”, “אף-פעם” ו”חייבת” הם דוגמאות לכך. כאשר אנחנו מנסחים לעצמנו את המחשבות בראש בצורה שאיננה גמישה ורגישה למצבים ולמורכבויות אנחנו עשויים לצאת מפרופורציה. כמעט בכל הקשר, ניתן לראות את הדברים מעוד זווית. החיים מפתיעים כשפתוחים אליהם. אם הכשלון הוא מוחלט והתוצאות שלו הן גם מוחלטות, אז להכשל זה הדבר המפחיד ביותר שקיים. אבל אם אנחנו זוכרים שדברים הם לא כל כך מוחלטים, ושאי אפשר לדעת בודאות איך דבר יוביל לדבר, אז אפשר לנשום לרווחה – יש אפשרויוות חדשות שיכולות להפתיע אותנו.
צריך לזכור, שהפחד מכשלון יכול להיות מוטבע בנו מילדות. אם גדלנו בצילם של הורים או אחים מצליחנים והצלחה הייתה בעלת מיקום גבוה בסולם הערכים, אז הצורך בלהוכיח את עצמנו עשוי לגדול. לעומת זאת, לגדול בבית שבו חזינו בסובבים אותנו מועדים ונכשלים עלול להגביר את הרצון להוכיח לעצמנו, שאנחנו שונים.
הנקודה היא, שהחשיבות שאנחנו מקנים להצלחה יכולה להיות בעלת משקל רב מאד, ומתוך כך ליצור את התנועה ההפוכה שתוביל אותנו לכשלונות מרובים יותר.
הגורמים לפחד מכישלון
פחד מכשלון הופך להפרעה של ממש ככל שהנטיה להמנע מחוויות שבהם אנו עשויים להכשל גוברת וככל שעוצמת העוררות הרגשית במצבים שבהם אנחנו עשויים להכשל מתעצמת. פחד מכשלון יכול להיווצר ממספר גורמים.
הגורם הסביבתי:
סביבה דורשנית מדי יכולה לגרום לנו לצפות מעצמנו ליותר מדי ולעורר בנו מתח רב. בסביבה תחרותית שבה מייחסים חשיבות רבה להצלחה, כשלון עשוי להתפס כדבר נוראי. אם התגובה לכשלון בסביבה שלנו לווה בהערות כמו: “איזה גרוע!” או “עזבי, לשיר זה לא בשבילך”, או ביתר שאת, בהענשה חמורה מדי, אנחנו עשויים להכבות ולהמנע מלנסות שוב להצליח.
גורם אישי:
לפי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, החוויה שלנו תושפע מדפוסי החשיבה שלנו. אנשים יכולים לחוות את הצורך בהצלחה או את החשש מכשלון כמצבים קשים, ללא הפרופורציה המתאימה. מה אתה חושב על עצמך? מה אתה חושב על העולם? מה אתה חושב על העתיד?
אם תחשוב “אני בודאי אכשל! אני תמיד נכשל…” סיכוייך להצלחה יפחתו. אבל אם תחשוב “אני מסוגל. התכוננתי מספיק, אני מוכן למשימה!” יהיו לך יותר משאבים פנימיים פנויים להתרכז במשימה עצמה.
חוויות מהעבר:
חיוות כשלון מהעבר יכולה ליצור צלקת שתלווה אותנו במהלך החיים. אם חווינו כשלון ביחס למטרה שהייתה חשובה לנו מאוד, שהשקענו רבות לקראתה או שאירוע העצמו לווה בבושה או בהשפלה, אנחנו עשויים להמנע מהתנסות חוזרת באותו תחום. למשל, אנשים שניסו להצליח בתחום מסויים כילדים, אבל חוו את ההתנסות ככשלון, עשויים לחיות בתחושה שהם גרועים באותו תחום ולא לנסות שוב ולבדוק את כישרונם.
המנעות
אחד הקשיים העיקריים שאנשים עם פחד מכשלון מתמודדים איתה, זו ההימנעות. ברגע שנכשלנו בעבר, אנחנו מניחים מראש שלא נצליח אם ננסה שוב. זהו מעגל שלילי שאפשר לראות כיצד הוא בא לידי מימוש במחשבות שלנו. ברגע שחווינו כשלון נוצרה מחשבה שאומרת שאנחנו לא טובים והמחשבה הזו מורידה את הסיכויים שנצליח גם אם ננסה, היא תהפוך להיות נבואה שמגשימה את עצמה, שתעמיק את תחושת הכשלון.
שינוי באחד מהרכיבים במעגל יוכל לעזור לנו לשבור אותו. בתהליך קוגניטיבי ננסה לשנות את דפוסי החשיבה שלנו בצורה כזו שתחזק את הדימוי העצמי שלנו. אבל לרוב תהליך מלמעלה-למטה שכזה לא יספיק. עלינו גם ליזום התנסויות חיוביות שיאפשרו לנו לחוות את עצמנו במצבים של הצלחה וכך לשפר את הדימוי העצמי, צעד אחד צעד.
חשוב לזכור, הכשלון הוא חשוב! האנשים המצליחים ביותר הם אלו שדווקא אינם חוששים מהכישלון, אלא לומדים ממנו!
טיפול בחשיפה
טיפול בחשיפה הינו הטיפול הנפוץ ביותר לפחד מכשלון. התהליך כולל חשיפה הדרגתית לכישלון המאיים, בתחילה בדמיון. לאחר הסתגלות ובניית כלים להתמודדות עם החרדה, החשיפה עוברת להיות במציאות עם מצבים איתם המטופל מסוגל להתמודד. בעקבות יצירת הצלחות קטנות ומדודות, בונה המטופל בהדרגה חוסן להתמודדות עם מצבים של כשלון ועל ידי העלאת הבטחון העצמי הוא משפר את הדימוי העצמי שלו שנותן לו כוחות להמשיך ולהתנסות.
בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) התהליך בדר”כ יכלול לצד הטיפול בחשיפה גם תהליך של חקירה ושינוי של דפוסי חשיבה.
לסיכום
פחד מכשלון הינו אנושי ולגיטימי: רוב בני-האדם הבריאים מעדיפים לחוות הצלחות. אולם, יש אנשים שההתמודדות שלהם עם פחד זה קיצונית יותר ויכולה להביא אותם לכדי חרדה והימנעות. פחד מכשלון יכול להיווצר הן בשל גורמים סביבתיים והן בשל גורמים אישיים. למרבה השמחה, פחד מכשלון אינו דבר שאנחנו חייבים לסחוב אותו לאורך כל החיים, שכן תהליך טיפולי יכול ליצור את השינוי המבוקש.
