“…ממש נהניתי מיציאה מהארון שלי בסופו של דבר, ברגע ששחררתי את הרסן ונתתי לשמועה להתפשט בין החברים, הייתה לי תחושה של התעלות כזאת, סיפוק…”
ג’ (31) משתף: עוד כשהייתי צעיר יחסית, בערך גילאים 8-11, ידעתי שיש בי משהו שונה, כשהבנים יצאו לשחק כדורגל זה ממש לא דיבר אליי ותמיד העדפתי להיות עם הבנות ולשחק גומי בהפסקה. ספגתי העלבות מבנים אחרים, הצקות, שמות גנאי כמו “בלרינה”.
ידעתי שיש מונח כזה “הומו”, אבל לא לגמרי הבנתי מה זה אומר, רק מאוחר יותר בגילאי 11-12. יש לי אח גדול וגם שמעתי בבית, ליקטתי מידע ואז הבנתי שזה מה שאני. אני זוכר רגע אחד, בגיל 10 היה לי מקרה חברתי משפיל מצד הבנים (אחד מני רבים) ואז פשוט הייתה לי שיחה פנימית עם עצמי, שהייתה בה הכרה כזאת שאני סוג של “לא בסדר” כי אני אוהב בנים. אמרתי לעצמי שאסור לי לספר את זה לאף אחד, שזה סוד מעכשיו. בגלל קשיים חברתיים ההורים נתנו לי אישור לחינוך ביתי כי הרגשתי שאני לא מסוגל להמשיך להיות בבית הספר. עם הזמן התחברתי עם כל מיני חבר’ה מתל אביב מהקהילה הגאה דרך האינטרנט, רציתי להרגיש שייך למשהו. לרוע מזלי חוג האנשים איתם התחברתי די דרדרו אותי למקומות רעים כמו סמים ואלכוהול.
הייתה לי מצוקה וידעתי שאני צריך משהו אבל לא היה לי ברור מה. ההורים עזרו לי להבין שכדאי לי לקבל ליווי טיפולי ותמיכה רגשית. הם חיברו אותי למטפל שאיתו עברתי תהליך ממש משמעותי, ישר שיתפתי אותו ויצאתי מולו מהארון, הרגשתי שאני סומך עליו מיד הוא נתן לי בטחון שמעולם לא הרגשתי, כמו דמות אב מגונן. בדיעבד אני יודע שממש חוויתי איתו התחלה של תיקון של איך שאני חווה גברים סטרייטים ועוד הבנתי שהיחס מהבנים בכיתה השאיר בי סוג של טראומה. אם נחזור לעניין, בגיל 14 לפני היציאה מלאה מהארון, יצאתי קודם מול אחי הבוגר, וכשראיתי שהוא קיבל את זה טוב ותמך החלטתי לעשות את זה מול ההורים בליווי המטפל. פעם אחת אזרתי אומץ ופשוט סיפרתי לאמא שלי כשישבנו בסלון. המטפל עודד אותי לזה ועזר לי להיות בשל, התגובה של אמא הייתה שהיא תמיד ידעה וחיכתה שזה יבוא ממני. עם אבא זה היה יותר מורכב, לא ממש סיפרתי לו רשמית כי היחסים היו גרועים אבל אני יודע שהוא ידע.
ממש נהניתי מיציאה מהארון שלי בסופו של דבר, ברגע ששחררתי את הרסן ונתתי לשמועה החברים להתפשט בין החברים, הייתה לי תחושה של התעלות כזאת, סיפוק. אם תמיד היה לי יותר מדי אכפת מה יגידו עליי עכשיו הייתה תחושת שחרור ממש גדולה. בשנים האלה, תחילת 2000 זה היה עניין די רציני לא כמו היום לצאת מהארון. יום אחד שמעתי שתי נשים מהמושב שלא ידעו מי אני וריכלו על הבן של **** (עליי) שיצא מהארון בגיל 14 במקום להרגיש רע כשראיתי שאני נושא חם לשיחה במושב, זה פתאום זה עשה לי טוב כי זאת האמת שלי והיא יצאה לאור.
על המונח: יציאה מהארון
יציאה מהארון היא מונח המתאר תהליך של חשיפה של משהו פרטי שמומחש על ידי מטאפורה. יציאה מהארון היא הליך לא קל, הארון הוא משל למקום סגור ו”חשוך” ממנו יוצאים אל האור למקום גלוי ומשתחררים מעול נשיאת הסוד הגדול.
לרוב מדובר בתהליך ארוך של קבלה עצמית גיבוש זהות, התגברות על רגשי אשמה ובושה וכרוך בלא מעט אומץ. מי שיוצא מהארון מעיד על תחושת שחרור עמוקה והרגשה של נאמנות לעצמי האמיתי.
במה כרוך תהליך היציאה מהארון?
יציאה מהארון, עלולה להיות מהלך מורכב והעולם יכול להראות מאיים כשיש הרגשה של החזקת סוד גדול ששומרים, יש פחד מהתגובות של ההורים החברים ושאר הסביבה.
ג’ מספר: “יש תחושה שאתה לא רוצה לסחוב את הסוד הזה יותר הוא כבד מדי, היה לי רצון טבעי להיות מי שאני ומה שאני אבל ידעתי שאני צריך כלים ובשלות נפשית בשביל לעשות את זה וחכות לזמן הנכון”.
אלו כמה מהדברים בהם כרוכה יציאה מהארון:
- לקיחת סיכון של חוסר קבלה או דחייה חברתית, נדרש אומץ ולכן ההבשלה לפעמים לוקחת זמן.
- קבלת החלטה: להצהיר בפומבי על נטייה מינית אומר שמעכשיו אני מזוהה עם הנטייה הזאת ושהיא הופכת חלק מהעצמי.
- חיבור לקצב האישי: על מנת להישאר נאמנים לעצמנו ולעשות את היציאה ממקום בריא ונכון, חשוב להתחבר לקצב הפנימי, לא לצאת לפני שבאמת מרגישים בשלים אבל גם התמהמהות יכולה להיות סבל.
- תמיכה וליווי: קשה מאד לצאת מהארון לבד, כשאין מאחוריך מישהו שמעודד ונותן תמיכה השראה וכוחות.
שלבי היציאה מהארון
בשנת 1979, ויויאן קאס פסיכולוגית קלינית ומטפלת מינית פיתחה מודל שתיאר את תהליך שדרכו עוברים אנשים שמגבשים את זהותם המינית ההומוסקסואלית. מודל זה מתייחס להומואים לסביות וביסקסואלים.
בלבול זהות:
בגלל שרוב האוכלוסייה היא הטרוסקסואלית, והנטייה האנושית הטבעית היא לרצות להשתייך לרוב, חשיפה בציבור של זהות מינית ששונה מהכלל יכולה לגרור קונפליקטים אצל חלק מהאנשים. בייחוד בגילאים מבוגרים כשהזהות כבר התגבשה. השלב הראשוני של תהליך יציאה מהארון כרוך בבלבול רב ושאלות.
השוואת זהות:
בשלב השני עלולים להופיע ניכור חברתי, תחושת שונות וזרות, תחושה שאין לי מקום בין האנשים. עם בוא השלב הזה התחלה של קבלת העבודה שישנה כאן שונות מאחרים, או שהם בוחרים לעכב את מי שהם כדי להימנע מהחשיפה של הזהות האמיתית מתוך פחד.
חיפוש השתייכות:
שלב בו האדם מבין שיש עוד אנשים דומים לו מבחינת הזהות המינית, ועוברים את מה שהוא עובר. הם מתחילים לחפש קבוצות השתייכות בקהילת הלהט”ב דרך ערוצים שונים כמו מדיה חברתית, או מסיבות. מציאת השתייכות עוזרת להפחית את תחושת הבדידות.
קבלת הזהות:
שלב בו האדם מקבל את הזהות שלו כפי שהיא. ישנו יותר חיבור לקהילת הלהט”ב והעדפה לבלות איתם מאשר עם “סטרייטים” במהלך השלב, אנשים חושפים ונפתחים יותר כלפי מי שהם אוהבים ובעלי ברית שיחלקו איתם את הסוד.
גאוות בזהות:
שלב בו אנשים חווים הזדהות מלאה עם הקהילה הגאה ומרגישים גאווה בזהות המינית. בשלב זה עלולה לקרות מעין הפחתת ערך של הקהילה הסטרייטית ודחייה של ערכים מוסדיים.
סינתזת זהות:
הדיכוטומיה והקיצוניות בשלב הזה מטשטשת ומשהו באדם נרגע בשלב הזה. יש יותר יכולת לשבור את הקוטביות בין נאמנות לקהילה ולזהות המינית לבין חלקים אחרים בחיים וכל מה שמייצג הממסד או הציבור הכללי.
בשלב הזה מבין האדם שההיבט של נטייתו המינית הוא לא הדבר היחיד שמגדיר אותו ומגלה שזהותו מורכבת מהרבה תחומים אחרים.
יציאה מהארון בשלבי חיים שונים
יציאה מהארון בגיל ההתבגרות:
חשוב לדעת שיציאה מהארון במיוחד בגיל ההתבגרות יכולה להיות מאתגרת כפליים. גיל ההתבגרות רצוף שינויים אינטנסיביים, רגישות הורמונאלית גבוהה ולחצים חברתיים עצומים. העבודה שילד מצליח לצאת מהארון בשלב הסה היא לא מובנת מאליה ובתור הורים חשוב להפגין את מלוא הרגישות מולו. כאשר ילד מסוגל לדבר עם הוריו בגיל הזה על החלק שהכי מעסיק אותו בזהות שלו בשלב הזה זו ברכה ומעיד על מערכת יחסים טובה. ישנם מקרים בהם בני נוער נקלעים למצבי דיכאון סביב חוסר היכולת לצאת מהארון או יציאה מהארון שאינה מתקבלת על ידי הסביבה הקרובה. יכולה להיווצר אצלם תחושת ניתוק מהגוף, חוסר בטחון ואיבוד עניין וחשק.
לא מעט הורים חווים קושי להתמודד עם היציאה, גם אם הם לא מראים את זה לנער. רוב ההורים חווים את הקושי הזה בהתחלה כי גם הם עוברים תהליך השלמה איתו אבל הקושי הרגשי אצלם לרוב נרגע עם הזמן. כדי לעודד את הילד להמשיך להיחשף ולשתף חשוב לומר לו כמה זה מבורך ומשמח שהוא פתוח לגביי המיניות שלו.
יציאה מהארון בבגרות:
ישנם מקרים בהם אנשים מבוגרים חיים שנים רבות מחייהם בצורה הטרוסקסואלית, עם בן המין השני ומסתירים את סוד נטייתם המינית. “רוב האנשים מרגישים עצב עצום על שיבוש חייהם של האנשים הקרובים אליהם ביותר” כך מעידה מטפלת בפילדלפיה בשם ג’ואן פליישר, ג’ואן מתמחה בתהליכי ליווי לנשים בעלות נטיות לסביות שמבקשות לצאת מהארון לאחר שחיו עם גבר במשך שנים “אנשים מרגישים שהם כמו לכודים בין שני עולמות, כאילו הם לא מתאימים יותר לעולם הסטרייטים אבל הם גם לא מתאימים לעולם ההומואים.” יציאה מהארון בגיל מבוגר עשויה להיות מורכבת, אבל כמו שהקלישאה מספרת, עדיך מאוחר מאשר בכלל לא. על מנת להצליח להתמודד עם הקושי ועם הרגשת התקיעות, הרצון לצאת אבל חוסר הידיעה איך ואיפה להתחיל, מומלץ להתייעץ עם מטפלים שמתמחים בנושאים האלה.
טיפים ליציאה מהארון:
חשוב לדעת שאין דרך אחת לצאת מהארון, לכל אדם הסיפור הייחודי שלו שמורכב מאישיותו, הרקע ממנו הוא מגיע, החוסן הנפשי ומידת היכולת שלו לקבל את עצמו כפי שהוא.
עם זאת, ומתוך למידה של מקרים ועדויות שונות, אספנו כמה כלים ועצות לדרך עבור מי שנהיה לו “חנוק” בארון ומבקש לחיות את החיים שלו במלואם ובאופן גלוי:
לחבור לאנשים מהקהילה לפני שיוצאים: חיבור למי שכבר היה שם, למי שמבין ויכול לתת תמיכה מלאה יכול לתת “גב” רגשי להתמודדות עם היציאה מהארון. השתייכות לקבוצה מחזקת ומקלה על תחושת הבדידות שיכולה להתעורר מול מי שאינו מביו ומקבל את הבשורה.
לא להתבייש לפנות לעזרת איש מקצוע טיפולי בין אם אתם צעירים או מבוגרים. קשה מאד לעשות זאת לבד ללא הכוונה. טיפול פסיכולוגי יכול מאד לסייע במקומות בהם יש קושי להיעזר בסביבה הקרובה, כשיש מצוקה המלווה ליציאה מהארון, חרדה או פשוט צורך להיעזר באיש מקצוע לעבד את המצב או לתכנן את היציאה עצמה.
להיעזר במי שקרוב: אנשים בהם יש אמון יכולים לתת “רוח גבית” ותמיכה לפני ואחרי היציאה. אחרים יכולים לתת השראה וסוג של אישור שמחזק הבטחון בעצמנו ובדרך שלנו.
לעשות זאת בהדרגה: לא צריך למהר, כשיש אורך רוח אפשר לחלק את התהליך לשלבים ולהצליח לעכל ולהכיל את זה טוב יותר.
לסיכום
ג’ מספר: “כשסיפרתי כל פעם למישהו אחד או שניים ראיתי שהתגובות מחזקות ותומכות וזה עודד אותי להמשיך ולספר, היו ברקע קולות פחות מעודדים אבל הטובים התעלו על הרעים”.
המסר שהכי חשוב לנו להעביר הוא שיש המון משמעות בחיים מלאים בהם מותר לכם להיות מי שאתם במלואכם. כאשר אתם מתחזקים מבפנים, על ידי תהליך של חיזוק ההערכה העצמית, קבלה וחוסן נפשי לאחרים יהיה קל יותר לקבל את מי שאתם בצורה שלמה לא משנה מה נטייתכם המינית. הבונוס הכי גדול בלהיות מי שאתם ולפעול למען עצמכם הוא ההשראה שתעוררו אצל אחרים.
מכון חיבורים מקדם ותומך קבלה עצמית, אותנטיות וקידום חיים שיש בהם משמעות רווחה והגשמה. במכון ישנם מטפלים בעלי הכשרות מתקדמות תארים אבל בעיקר לב רחב, פתיחות וגמישות מחשבתית.
מזמינים אתכם להכיר מקרוב.
