מירב אף פעם לא הצטיינה בלימודים, אבל הציונים שלה בתיכון היו מספיקים כדי להתקבל לתואר הראשון שאותו רצתה. עכשיו, כשהלימודים שלה לתואר-הראשון נוגעים למקצוע העתידי שלה, היא מוכנה להשקיע את כל כולה. בתקופת התיכון היא נטלה ריטלין במיוחד בתקופת הבגרויות, אבל השאיפה שלה להצטיין בלימודים האקדמיים דחפה אותה הפעם לשימוש יומיומי. לקראת סוף שנה ב’ היא התחילה לשאול את עצמה מה המחיר אותו היא משלמת. כאשר החליטה להפחית בשימוש בריטלין גילתה שהדבר אינו כה פשוט.
לרוב, כשחושבים על התמכרויות לחומרים אנו מתכוונים לשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כמו סמים בלתי-חוקיים או אלכוהול. אך התמכרות יכולה גם להיווצר סביב שימוש בתרופות עם מרשם רופא. ריטלין הינו אחת מהשמות המסחריים של משפחת תרופות שנועדו לטפל בהפרעת קשב וריכוז (ADD), היפראקטיביות ובשילוב בניהם (ADHA). לחומר הפעיל שהתרופות השונות עושות בו שימוש יש השפעה חיובית על ביצועי הקשב אצל אלו שסובלים מהפרעת קשב וגם אצל אלו שאינם. למרבה הצער, לחומר זה יכולות להיות השפעות ממכרות.
במידה ואתם חוששים כי השימוש שלכם בריטלין הפך להתמכרות, זה לא סוף העולם, טיפולים ממוקדי התמכרות בליווי ומעקב רופא יכולים להיות הפתרון בשבילכם.
התמכרות לריטלין – איך זה קורה?
היבטים כימיים:
משפחת התרופות שנועדה לטפל בהפרעות של קשב, וביניהן ריטלין, פועלת באמצעות החומר הכימי מתילפנידאט. ריטלין הינה התרופה המסחרית הנפוצה והמפורסמת ביותר מבין מתחרותיה (קונצרטה, למשל). שימוש מבוקר בריטלין חוקי בארץ החל מגיל שש ובשל יעילותה, מבוגרים רבים עושים בה שימוש כדי לשפר את ביצועיהם באקדמיה ובעולם התעסוקה.
הריטלין הינה תרופה ממריצה – החומר הפעיל שבתוכה חוסמת ספיגה חוזרת של דופמין. במוח לדופמין יש תפקיד מעורר חשוב. כדי לווסת את העירור, נוקטים תאי העצב במוח תהליכי בקרה: לאחר שחרור של דופמין למרווח שבין שתי תאי עצב, ישנו תהליך של החזרת דופמין עודף לתא המקורי. המתילפנידט חוסם את הספיגה החוזרת של הדופמין לתא המקורי, כך שכמות גדולה יותר של חומר מעוררת תאי עצב במוח.
עודף או חוסר ברמות של דופמין יכולים ליצור מחלות כרוניות: למשל, סכיזופרניה כנראה קשורה בעודף ופרקינסון בחוסר. מכיוון שתרופות כמו ריטלין יעילות בטיפול בהפרעות קשב, ניתן להניח כי חוסר בדופמין קשור לקושי במיקוד הקשב לאורך זמן ובוויסות של התנהגות אימפולסיבית. לריטלין, אם כן, יש השפעה פרדוקסלית שמאפיינת מנגנונים מוחיים רבים: זוהי תרופה ממריצה שמאפשרת הרגעה, מיקוד וויסות.
פעולת החומר הפעיל בריטלין וקרוביו, דומה מאוד לפעולתו של הסם הממכר קוקאין, אך השפעתו חלשה יותר. דרגה גבוהה יותר של השפעה ושל התמכרות גם מזו של קוקאין, ניתן למצוא בסם הממכר והמסוכן קראק.
מכיוון, שלדופמין תפקיד חשוב במערכת התגמול – המערכת המוחית שאחראית לקשר בין התנהגות מסוימת ובין קבלת “פרס” בצורה של אופוריה רגעית – ישנו חשש שייווצר קישור שכזה ביחס לנטילת התרופה.
איך נזהה שאנחנו מכורים לריטלין – סימפטומים פסיכולוגיים והתנהגותיים
כאשר אנחנו מתמכרים לחומר מסוים והשפעתו השלילית ניכרת, ובמיוחד כשאותו חומר אינו חוקי, אנשים בסביבתנו יפנו את תשומת ליבנו לרעיון שאנחנו מכורים. לא תמיד יש בכוחו של סיוע סביבתי זה שהאדם המכור יפסיק להכחיש את התמכרותו. באופן פרדוקסלי, דווקא כשההתמכרות היא לחומר שניתן במרשם רופא, ולכן יש לגיטימציה חברתית להשתמש בו, אנחנו ואלו שדואגים לנו עלולים להישאר אדישים.
כאנשים בוגרים, כדאי שנפתח מנגנוני בקרה עצמית לחומרים אותם אנחנו נוטלים ולהשפעתם עלינו, גם כאשר הם חוקיים וניתנים במרשם רופא. צריך לזכור שלא כל מה שמקובל בעיני החברה הינו גם מה שנכון לנו כאינדיבידואליים. בנוסף, בוגרים רבים נוטלים ריטלין גם ללא מרשם רופא או שהם מזייפים תסמינים של הפרעות קשב בשביל לקבל מרשם ולשפר את ביצועיהם הנורמליים. למעשה, במחקר משנת 2013 עולה שיותר מ-80% מהמשתמשים בקרב הסטודנטים בישראל עושים זאת ללא מרשם רופא וללא צורך רפואי.
כמו בהתמכרויות רבות אחרות, ניתן לזהות שהתמכרנו לריטלין כאשר אנחנו נדרשים להשתמש בתרופה במינון ובתדירות גבוהים יותר בכדי להשיג את אותו האפקט. משמעות מצב זה היא שהמוח מפעיל מנגנוני בקרה שנועדו לווסת את פעילות היתר של הדופמין. כאשר אתם מעלים מינון ותדירות, אתם למעשה פותחים במלחמה מול המוח של עצמכם, מלחמה שרק תלך ותחמיר (המוח יגביר את מנגנוני הבקרה ואתם תאלצו “לחזק את המנה” שאתם נוטלים).
סמן נוסף להתמכרות הינו פיתוח של תלות בנטילת החומר אליו אנחנו מכורים. סימפטומים אלו מקבלים ביטוי בדאגה לכך שהחומר יהיה מצוי בהישג יד ובחיפוש שלו ובמציאתו במקרה של אי נגישות של החומר. בדרך כלל, הפעולות להשגת החומר מחדש יעשו בדחיפות גבוהה יותר מאשר פעולות שיעשו להשגת משאבים אחרים, למרות שמשאבים אלו יהיו קריטיים יותר להישרדותנו. למשל, אדם מכור יכול להתרוצץ בטלפונים או במעבר בין חנויות להשגת החומר אליו הוא מכור בזמן שעליו גם לעשות קניות של אוכל. את הקניה של האוכל הוא ידחה למועד אחר, אך אחר החומר הממכר הוא יחפש באובססיביות. לעתים, אי נגישות זמנית של החומר הממכר עשויה לעורר חרדה והצורך להשיגו גובל באובססיביות. מאפיינים אלו קשורים במערכת היחסים ההדוקה שבין מערכת התגמול ובין החומר הממכר, שהזכרנו לעיל.
חשוב לציין, שמעבר לסכנת ההתמכרות לריטלין, ישנן תופעות לוואי נוספות לנטילת יתר, חלקן נפוצות יותר אצל אנשים ללא הפרעת קשב. נמצא קשר בין נטילת התרופה ובין בעיות רפואיות כמו, עליה בלחץ הדם, קוצר נשימה, עילפון והתכווצויות שרירים, ובין נטילת התרופה ובין בעיות פסיכולוגיות כמו, הפרעות שינה, חרדה, עצבנות, אגרסיביות ולפעמים אפילו הזיות פסיכוטיות.
איך מתמודדים עם התמכרות לריטלין
גמילה מהתמכרות לריטלין, כמו גמילה מכל התמכרות אחרת, הינה תהליך מורכב. התמכרות מורכבת ממספר מאפיינים שחלקם דומיננטיים או שוליים יותר אצל אנשים שונים. מכיוון שמבוגרים וילדים שנוטלים את התרופה עושים זאת פעמים רבות מתוך צורך, הגמילה צריכה להיות מלווה גם על ידי פסיכיאטר, שיחליט כיצד לנהל את תכנית הגמילה ויפקח עליה.
טיפול בהתמכרות לריטלין
בטיפול לגמילה מריטלין ניתן להתייחס לצורך עליו עונה הריטלין וחיפוש משותף אחר תחליף, הבנת היבטים קוגניטיביים ורגשיים שגורמים לחיזוק ההתמכרות ושינוי דפוסים התנהגותיים שקשורים בהתמכרות. טיפול בגישה של C.B.T יתמקד, בין היתר, בנושאים אלו. הצורך עליו עונה הריטלין לרוב יהיה הצורך בשיפור רמת ואורך הקשב. יתכן ומשתמשים מסוימים יוכלו לענות על הצורך הזה גם באמצעות תרגילי קשיבות (Mindfullness) ונשימה שיכולות להרגיע מחשבות לא נשלטות וחרדה, שכל אחת מהן, ביחד או לחוד, עלולות להשפיע על ביצועי הקשב. היבט קוגניטיבי שיכול לחזק התמכרות לריטלין יכול להיות מחשבות כמו: “ללא הריטלין אני בקושי אצליח להתרכז”, או “ללא הריטלין אני פשוט אבודה”. היבט רגשי יכול להיות תחושה של חרדה שעולה בהעדר נגישותה של התרופה ודפוס התנהגותי יכול להיות הימנעות מלמידה בהעדר שימוש בתרופה.
טיפול בשיטת A.C.T, ענף של C.B.T שמתמקד בהיבט המוטיבציוני והערכי של המטופל מציע בנוסף למאפיינים שצוינו בפסקה הקודמת, גם תהליכים של קבלה עצמית, הפחתת שיפוטיות ובדיקה רחבה של המוטיבציה האישית שעומדת ביסוד הנטייה להתמכר. טיפול ב A.C.T מציע למטופל ללכת עוד כמה צעדים פנימה בכדי לעמוד על טיב הדפוסים שלו ובכדי ליצור שינוי עומק לצד שימוש בכלים קוגניטיביים-התנהגותיים “קלאסיים”.
